הכאב הוא זמני


מחקר חדש מסביר את תופעת ״שיכחת המרתון״ - למה אנחנו שוכחים את הכאבים והקשיים שהיו לנו במרתון, וזוכרים רק את האופוריה והרגעים הטובים. מה שאולי יסביר גם את ההתמכרות שלנו למרתונים, ומדוע בסיומו של מרתון אחד, אנחנו רצים להירשם למרתון הבא.
 
רצי מרתון חווים כל מיני סוגים של כאבים בזמן המרתון: התכווצויות שרירים, צליעות בקילומטרים האחרונים, התכווצויות, כאבי ברכיים ועוד. ועדיין, קשה למצוא את הרץ שיסתפק במרתון אחד. רוב רצי המרתון יחזרו לקו הזינוק שוב ושוב לעבר עוד 42 קילומטרים מלאי כאב (ותקופת אימונים מפרכת לא פחות).
 
מתברר, שזה כנראה קשור למוח שלנו ולדרך בה הוא מקשר כאב עם תחרויות סיבולת.
מחקר שבוצע בקרב 62 רצי מרתון ופורסם במגזין Memory מצא כי רצי מרתון מפחיתים בכאב שעברו במשך שבוע, חודש, שלושה חודשים ושישה חודשים לאחר התחרות.
למרות שריצת מרתון היא כואבת לכל הדעות, החוויה כולה נחשבת לחוויה חיובית מבחינה רגשית, במיוחד לאלו שהשלימו את המרתון והגיעו לקו הסיום.
 


עוד התגלה, כי רצים נוטים להבין ולחוות כאב יותר מהאדם הממוצע. רצים שמשלימים אתגר כמו ריצת 42 קילומטרים הם בעלי סף כאב גבוה יחסית ובמידה מסוימת אף מצפים לכאב הזה. בשל כך, כבר בתקופת האימונים רצים לומדים לקבל כאבים פיזיים הקשורים למאמץ כביר המושקע בתחרות כמו מרתון כחלק בלתי נפרד מהחוויה, להבדיל מכאבים המסמנים פציעה. זה עוזר להם להתגבר על כאבים ולהתרגל אליהם במידה מסוימת עוד באימונים. לדוגמה, רץ שיחווה כאבים שגרתיים בתקופת האימונים ישתמש בעזרים כמו עיסויים, כדורים אנטי-דלקתיים, טיפולים בזרמי חשמל ופתרונות נוספים - אך לא יפסיק את תכנית האימונים אלא אם מדובר בכאב קיצוני או כזה המסמל תחילתה של פציעה.
 
קבלת הכאב שעלול להתעורר בזמן האימונים או המרתון עצמו היא פונקציה מוחית, שאחראית גם על כך שלאחר המרתון אנחנו נוטים לזכור את נקודות השיא ולא השפל. רוב הרצים זוכרים את הזינוק, את הסיום, חברים או קרובי משפחה שראו בקהל, או נקודות ציון מסוימות כמו נקודת ה-21 ק״מ.
 
לעומת זאת את הרגשות החיוביים - תחושת ההישג, הסיפוק, התגברות על הקושי, גאווה וכו׳ - נטמעים בזכרון. בגלל שמדובר בפעילות מכאיבה שבסופה מקושרת לרגשות חיוביים מאוד של ערך והישג, סיכויים רבים שרצים יפנו לעשות אותה שוב. אפילו תחושת הכאב המתעוררת לעיתים בימים שאחרי המרתון (קושי לעלות ולרדת במדרגות, קושי ללכת וכו׳) מקושרת עם רגשות חיוביים.
 
כדי לעזור למוח לזכור חוויה כמו מרתון כחוויה חיובית, בזמן הריצה חשוב להתמקד בהישגים שהושגו, יותר מאשר כמה מאמץ אנחנו משקיעים. הכאב צריך להיתפס כמשהו שאנחנו מצליחים להתגבר עליו, יותר מאשר משהו שהריצה גרמה לו.


 
כמו כן, חשוב תמיד להסתכל על ההיבטים החיוביים בתחרות. לדוגמה, אם רצתם ברוחות חזקות, קור מקפיא וגשם שוטף ונרטבתם עד העצמות ייתכן וחוויית המרתון שלכם לא היתה חיובית. אבל נסו להתמקד בכך שסיימתם את המסלול, בכך שהמשכתם לרוץ על אף הגשם, שלא הפסקתם ואולי אפילו הצלחתם לשפר תוצאה. חשבו על המרק החם שאכלתם יחד עם החברים שלכם לריצה אחרי המרתון.
חשוב לזהות את החוויות החיוביות במרתון וכך כאשר יגיע האתגר הבא, לא נפחד ממנו אלא נצפה לו.

שיתוף


תגובות